מכירים את זה שהילד שלך עומד מולך, עם צבעים מפוזרים מסביבו וביד שלו, יש גראפיטי על הקיר, הוא מסתכל עליך בעיניים גדולות, ואומר "זה לא אני"..
זה כבר לא מצחיק – זה אישי.
ולמרות שזה קלישאה, יש בה הרבה אמת:
שקר של ילד הוא לא סימן שהוא מקולקל – אלא רמז שהוא מתפתח.
ולך, כהורה, יש עכשיו רגע קטן עם פוטנציאל ענק:
לא לתפוס, אלא לבנות.
לא לשפוט, אלא להקשיב.
לא לחנך – אלא ליצור אמון.
אז מה עושים כשהילד משקר?
בדיוק בשביל זה נכתב הבלוג הזה: עם המון תכל'ס, בלי דרמה מיותרת – ועם דוגמאות וטיפים קטנים-גדולים להורים שמבינים שזה פשוט חלק מהחיים.
~
הילד התחיל לשקר? במקום להבהל מזה, זה הזמן לשמוח. כן כן מה שאתם שומעים לשמוח!!
זה לא אומר שהוא שקרן – זה רק אומר שהוא ילד
הוא עומד שם, מחזיק ביד את הטוש הירוק, ומאחוריו – יצירת אמנות על הקיר הלבן.
את מסתכלת עליו, הוא מסתכל עלייך – ובקול הכי תמים בעולם הוא אומר:
"זה לא אני. זה קרה לבד." מוכר?
התגובה הראשונית שלך? הלב קופץ. אולי גם הדופק.
ולפעמים בא לצעוק: מה זאת אומרת "לא אתה"? אני רואה אותך!
ואז מגיעה השאלה המבהילה:
"הילד שלי משקר? מה זה אומר עליו? עליי?"
אז קודם כול – בואי ננשום.
הילד שלך לא שקרן. הוא פשוט… ילד.
זה רגע שהרבה הורים מרימים בו גבה ושואלים את עצמם –
"רגע, זה התחיל עכשיו? בגיל 4?! מה עושים עם זה?"
אז הנה חדשות טובות:
שקרים בגיל הרך לא תמיד אומרים שיש בעיה. לפעמים הם דווקא אומרים שהכול בדיוק כמו שצריך.
הילד בודק גבולות, בונה זהות, לומד איך העולם עובד.
והשאלה היא לא איך "לחנך אותו לא לשקר" – אלא איך להגיב בלי לשבור את הקשר.
שקר בגיל הרך – תופעה טבעית, לא בעיה
רוב הילדים מתחילים לנסות לשקר סביב גיל 3–4 – וזה לא בהכרח סימן לבעיה, אלא שלב תקין בהתפתחות הקוגניטיבית והחברתית שלהם.
בגיל הזה מבחינה התפתחותית תקינה הם, לומדים להבחין בין מציאות לדמיון – לפעמים פשוט מתבלבלים להם שני העולמות אז נדמה שהם משקרים.
דבר נוסף שקורה בגיל הזה מתפתחת ההבנה שהמחשבות שלהם נפרדות מהאחר. מה גם שבגיל הזה שילדים פשוט מתחילים לבדוק גבולות ולפתח זהות – כחלק מהנפרדות מהורה.זה טבעי ,נורמלי ומבורך.
ואם נחשוב על זה רגע, למה ילדים "משקרים" בעצם או "מסלפים את המציאות"?
אחת האפשרות היא פחד מתגובה שלילית (שפכתי את המיץ, אבל אני לא רוצה שיענישו אותי)-
הם מתחילים לשקר כשהם חוששים מהתגובה של ההורה – וזה חלק טבעי מהתפתחות החשיבה שלהם.
לעיתים מדובר ברצון להרשים (אבא שלי טס לירח!)
סיבה נוספת של ההתנהגות כי בכלל כחלק ממשחקי דמיון שהם שלב התפתחותי חשוב ומוכר בגילאים אלו (יש לי חבר דמיוני שקוראים לו ליאון, הוא גר בארון)
לפעמים מדובר בבחינת גבולות (מעניין מה יקרה אם אגיד שלא אני לקחתי את הצעצוע?")
ובמקרים רבים למרות שזה אולי לא נעים לשמוע מדובר פשוט בחיקוי התנהגות מבוגרים – כן יש לכם מבלי ששמתם לב השפעה על ההתנהגות מהמודלינג שאתם מהווים עבורם.
הספרות המחקרית בהתפתחות הילד מדברת על כך שבסביבות גיל 3–5 ילדים מתחילים להבין שלאנשים יש מחשבות שונות, שהם יכולים להסתיר מידע, ושהם עצמם נפרדים מהעולם.
היכולת לשקר היא תוצאה של תהליך התפתחות קוגניטיבי – הם מגלים שיש דבר כזה "מה שאני חושב" ו"מה שאמא יודעת", וזה פותח עבורם אפשרות חדשה:
לומר משהו שלא באמת קרה.
אבל בשלב הזה הם עדיין לא מבדילים בין שקר טוב לשקר רע.
הם לא תמיד מבינים מתי מותר "לייפות את המציאות" ומתי זה פוגע, מעליב או מטשטש את האמון.
וכאן – בדיוק כאן – נכנסת האחריות של ההורה:
לעזור להם להבין את ההבדל.
לשוחח, להסביר, ולהראות שדברים לא תמיד שחור ולבן.
כי לנו, כמבוגרים, זה ברור –
אבל לילדים? הם עוד לומדים את זה.
והם לומדים הכי הרבה מאיתנו – מההתנהגות שלנו.
כן, גם כשאנחנו אומרים לסבתא "איזו מתנה מקסימה!" ובלב יודעים שכנראה נמסור אותה הלאה…
הילדים מסתכלים. לומדים. סופגים. (מודלינג זוכרים?!)
זה לא אומר שלא נשקר לעולם – זה אומר שנדבר על זה,
שנראה להם שגם לנו לא תמיד קל, אבל אנחנו משתדלים, ושיש לנו שפה לדבר דרכה על כנות, על
כוונה, ועל מה חשוב לנו באמת בקשר
שקר טוב ושקר רע – ואיך מלמדים את הילד מה ההבדל?
לתת שמות מדויקים לדברים זה כוח. כשאנחנו מלמדים את הילדים מהו שקר טוב ומהו שקר רע, אנחנו מעניקים להם כלים מוסריים שממשיכים איתם גם בבגרות.
🟢 שקר טוב:
שקר שמטרתו הגנה, רגישות או דחיית אמת פוגענית.
דוגמה: ילד שמעדיף לומר "אני לא רעב" אצל סבתא כדי לא לפגוע ברגשותיה.
מה להגיד?
"זה מקסים שרצית להתחשב. בוא נחשוב איך אפשר להגיד את האמת בעדינות."
🔴 שקר רע:
שקר שמטרתו להסתיר, לפגוע או להימנע מאחריות.
דוגמה: ילדה ששוברת צעצוע ומאשימה את אחותה כדי לא להיענש.
מה להגיד?
"אני מבינה שזה לא נעים להודות, אבל חשוב לי לדעת שאני יכולה לסמוך עלייך. כל טעות אפשר לתקן – אם מדברים עליה."
"כשאני תופסת אותו בשקר, איך נכון להגיב כשהילד משקר בפרצוף? "
זו אחת השאלות השכיחות שעולות בקליניקה בהדרכות הורים לילדים בגיל הרך
במקום לכעוס או "לתפוס" את הילד – נזמין שיח, אמון וסקרנות.
נכבה את הטייס האוטומטי ואת העלבון (כי מי אוהב שמשקרים לו?), ונבין שמדובר בשלב התפתחותי של הילד.
והכי חשוב, נזכיר לעצמינו שלתגובה שלנו עכשיו יש השפעה עצומה על היחסים והאמון שלנו לטווח הרחוק אז כדאי לנשום רגע, ולבחור אותה בקפידה.
הנה כלים קטנים – גדולים – בתכל'ס של החיים :
✅ מה כן לעשות:
- תגיבו בשקט ובענייניות
שמרו על טון רגוע – גם אם מבפנים רותח.
הילד לא מנסה "לרמות" אלא להתמודד עם מציאות שלא נעימה לו
🗣️ "אני רואה שקרה פה משהו עם הטוש. בוא נדבר על זה."
המטרה היא להישאר בתקשורת, לא להפעיל לחץ.
- תנו לו מרחב "לרדת מהעץ"
תנו לילד דרך לתקן בלי בושה.
במקום למהר להוכיח אותו, להעניש או לעשות ה"שיחת חינוך" , תנו מקום לגרסה שהוא בחר לספר, והקשיבו לה ברצינות.
אמרו תודה על השיתוף, גם אם הדברים נשמעים מבולבלים, והוסיפו: "אם תיזכר בעוד משהו – אתה תמיד יכול לבוא ולספר לנו."
בכך אתם יוצרים מרחב בטוח שבו הילד לא ננעל על שקר – אלא מרגיש שיש לו אפשרות לתקן.
לפעמים יכולות לקחת גם כמה שעות אחרי שיבוא ו"יזכר" בדברים. אם לא יזם שיחה, אפשר לשאול אותו אם נזכר מעוד משהו- אך שימו לב שאתם מניחים בצד את הטון של "השוטר החוקר" . אתם לא בחקירת שב"כ…
🗣️ "משפט כמו תודה שסיפרת. אם תיזכר בעוד משהו – אתה תמיד יכול לבוא אליי."
כשיש פתח לתקן – יש גם סיכוי לאמת ויעשה את העבודה.
- תבדילו בין הילד לבין ההתנהגות
❌ "אתה שקרן"
💬 במקום זה, אפשר לומר למשל:
- "אני חושבת שקרה פה משהו אחר ממה שסיפרת לי… רוצה לנסות שוב?"
- "אני תמיד אעדיף שתספר לי את האמת, גם אם זה קשה."
- "כולנו טועים לפעמים. אני פה כדי לעזור, לא לכעוס."
- תנו דוגמה אישית
גם אנחנו לפעמים משנים את האמת. תשתפי גם את זה:
🗣️ "קרה לי השבוע שמאוד לא רציתי לפגוע, אז אמרתי משהו עדין יותר. זה לא שקר – זה רגישות."
וכמובן עשו בדיק בית עם עצמכם וה במודעות לפעמים שאתם "משקרים אחרים כדי לא לפגוע" וזיכרו שהילד שלכם לומד מכם גם את זה.
- תעודדו כנות – ותשבחו עליה
גם אם הילד מספר על משהו שלא מצא חן בעיניכם – תתחילו בלחזק את עצם השיתוף.
🗣️ "אני גאה בך שסיפרת לי, גם כשזה לא קל."
⚠️ דוגמאות לתגובות פחות מומלצות:
"❌אתה שקרן!" / "ככה לא משקרים!"
שימוש בתוויות ("שקרן") יוצר זהות שלילית אצל הילד. עדיף להתייחס להתנהגות, לא לאישיות.
"❌אם תשקר שוב, תראה מה יקרה…"
איומים יוצרים פחד – ולא אמון. ילד שמפחד, ילמד לשקר יותר, רק בצורה מתוחכמת יותר.
"❌אני לא מאמינה לך יותר בשום דבר."
אמירה כזו עלולה לערער את תחושת היציבות של הילד בקשר. אמון נבנה לאורך זמן – ואסור להרוס אותו ברגע.
❌התעלמות מוחלטת מהשקר
גם תגובת "נו שויין" או חצי חיוך – עלולה לשדר שהכול מותר, ושאין אחריות על המילים.
❌שאלות לוחצות בסגנון חקירה ("תגיד את האמת! עכשיו!")
הילד מרגיש מותקף ונכנס למגננה, מה שמרחיק אותו מהמוכנות לספר את האמת.
💬 במקום זה, אפשר לומר למשל:
- "אני חושבת שקרה פה משהו אחר ממה שסיפרת לי… רוצה לנסות שוב?"
- "אני תמיד אעדיף שתספר לי את האמת, גם אם זה קשה."
- "כולנו טועים לפעמים. אני פה כדי לעזור, לא לכעוס."
אז מה לא לעשות איך זה נראה בהתנהגות בתאכלס?
- לא לתייג
🚫 "אתה שקרן"
⏩ במקום: "היה לי חשוב לשמוע את האמת. ננסה שוב?"
- לא לאיים או להפחיד
🚫 "אם עוד פעם תשקר – חכה מה יקרה…"
⏩ במקום: "אני תמיד מעדיפה את האמת, גם כשעשית טעות. אפשר לתקן יחד."
- לא לשבור את האמון
🚫 "אני לא מאמינה לך יותר בכלום."
⏩ במקום: "כרגע קשה לי להבין מה באמת קרה, אבל אני רוצה להאמין לך."
- לא לחקור בלחץ
🚫 "תגיד את האמת! עכשיו!"
⏩ במקום: "קרה משהו? אני פה להקשיב, לא לכעוס."
- לא להתעלם
🚫 "עזוב, נו, שטויות…"
⏩ במקום: "בוא נבדוק ביחד מה כן קרה – כי חשוב לי להבין אותך."
לסיכום, התשובה לשאלת השאלות -איך מגדלים ילד שאפשר לסמוך עליו?
הבסיס הוא קשר שמבוסס על אמון, לא על פחד.
תקשורת פתוחה, הקשבה כנה ותגובות רגועות – בונות קרקע בטוחה שבה הילד לא חושש לספר את האמת, גם אם היא קשה.
כהורה, אין צורך לשאוף "למנוע שקרים" – אלא לבנות מרחב שבו לא צריך לשקר.
רוצה ללוות את הילד שלך בדרך לאמת פנימית וביטחון רגשי?
אני מזמינה אותך לפגישת הדרכת הורים מותאמת אישית – בה נזהה יחד את הצרכים, נבין מה קורה מאחורי ההתנהגות, ונבנה כלים לתקשורת מקרבת.
השאירו פרטים או צרו קשר בוואטסאפ
שירלי שאול לניאדו
בעלים ומייסדת "תאומיקס – הבית להורות, יחסים, תאומים ומשפחה"
