אמא'לה מה שלומך?

חתיכת תקופה להיות בה אמא אה..

לתווך לילדים, לחבק להרגיע ובעיקר לנסות להישאר מוחזקת כמה שאפשר בשבילם.

רק את יודעת כמה הראש שלך בפנים עובד שעות נספות, הבטן מתהפכת לך

כן טילים, לא טילים, המחשבה מה לשים בתיק בממד למקרה ש…

ובין לבין אזעקות וחוסר ידיעה אם יהיו מסגרות ומתי, החופש הגדול נושף לך בעורף ואת שוב מוצאת את עצמך בחוסר וודאות ומתח או דריכות מה יהיה ועוד לא עיכלת את מה שהיה.

אבל את אלופה, באמת.

הכנת את הממ"ד, ציידת אותו במים ואוכל, וחטיפים, ופעילויות לילדים, והעסקת אותם תוך כדי שאת מג'נגלת בין בית ועבודה וילדים.

למרות שאת ממש מפחדת וחוסר הוודאות ענק הצלחת איכשהו להחזיק את עצמך עם הראש מעל המים בשביל הילדים.

היית אמא מחבקת, מכילה, מעסיקה, מאכילה, מתעניינת מה שלומם.

אבל תגידי אמא'לה עם יד על הלב, עכשיו "כחוזרים לשגרה" מישהו שאל אותך מה שלומך?

עצרת ושאלת את עצמיך איך את בתוך כל הדבר הזה? מי דואג לך, מרגיע אותך כשאת מפחדת?

מותר לך לפחד, מותר לך לרצות להניח את הראש ולבכות לכרית. שמישהו יסתכל אליך בעיניים טובות שיגידו לך שהכל בסדר.